שפורפרת לבה (Lava Tube)

לאחר ביקרנו בחוף השחור וראינו את עמדת הפירות על  דרך הטוף, המשכנו עם השילוט לעבר אתר שנקרא באנגלית לבה טיוב(Lava Tube). אנו מחנים את רכבנו בחניה קטנה ליד משרד קטן מוקף גדר רשת. לאחר מספר שאלות הבהרה הבנו שהמקום הוא אתר פרטי: בשטח חצר פרטי התגלה מערה ולמעשה הפתח זו היתמוטטות תיקרת מערה, בעבר מערה זו הובילה לבה ויצרה שרבול של מאות מטרים. בעלי המקום פתחו אתר פרטי עבור תשלום לביקור מתחת לאדמה, החלטנו לבקר במקום שילמנו 11 דולר לאדם, קיבלנו פנסים הלכנו כ200 מטר עד לפתח המערה, הפתח היה עטור בצמחית שרכים טרופית, על דרדרות הבזלת בנו מדרגות עם מעקה ברזל, ככל שהעמקנו לרדת הלכה וסבבה אותנו החשכה, עד שהגענו לריצפת המערה. הפנסים שקיבלנו האירו לנו את הדרך, המראה שניגלה היה לי מוכר כבר ממערה כזו בביג אילנד. צינור בקוטר של עד 4 מטר גובה על רוחבים משתנים של 6 מטר, הלחות שולטת במקום, בריצפת המערה שביל מוגבה מעט מהקרקע. תחום ומשולט, בצד מעלה המערה יש שלט אין מעבר. החלל הריק במעלה המערה הוביל פעם זרם של לבה שזרם במורד. בעלי המקום הכשירו חלק מהמערה לביקור מבקרים ושילטו קטעים שונים להסבר על המקום.
[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=XmQ64lQU1mE&context=C3e9b145ADOEgsToPDskLDWSDDel-xZjHLwhxZQeVs[/youtube]
סיירנו כחצי שעה בבטן האדמה עד למחסום חבלים שסימן את סוף הקטע המותר לביקור, שם ראינו חיבור של שני כוכים ריקים מתחברים לאחד, החלק התחתוון מורחב יותר. מעט קודם לכן ראינו כאין חלון בגג המערה שגם כאו היתה התמוטטות קטנה של גג תיקרת המערה, בשלב מסוים של המערה יש לשאר שגם שמשה לניקוז מי תהום מחילחול בסדקים וחדירת מי גשמים.

צינור לבה. צילום: מורן דימנד

תאורית היוצרות הצינור: צינורות לבה הם תעלות טבעיות שדרכן זורמת לבה מתחת לפני השטח של זרם הלבה, – כלומר יכולים לנקז באופן פעיל לבה מן המקור, או "לא פעילים" – כלומר הלבה חדלה מלזרום דרכם, הסלע התקרר ונשאר ערוץ ארוך דמוי, מערה.

לבה צינורות: צינור לבה הוא סוג של "מערת לבה" הנוצרת כאשר זרם לבה פעיל, בעל צמיגות נמוכה, מפתח קרום ארוך וקשיח. הקרום מתעבה, ויוצר מעין גג מעל זרם הלבה (שממשיך לזרום).לבה צינורות יכולים להיווצר בשתי דרכים: ע"י יצירת קרום ערוץ מעל לבה, או ע"י זרמי חבלים (גם ידועים כפהויהוי (pāhoehoe), כאשר הלבה נעה מתחת לפני השטח

לבה בד"כ עוזבת את נקודת ההתפרצות בערוצים. ערוצים אלו נוטים להישאר חמים מאוד גם כאשר סביבתם מתקררת. בהתאם לכך, הערוצים מפתחים קירות מסביבם, מכיוון שהלבה החיצונית מתקררת.ו או מכיוון שערוץ הלבה ממיס את דרכו ושוקע עמוק יותר בפני השטח. ערוצים אלו יכולים להעשות עמוקים מספיק כדי שהקליפה תקשיח, ותיצור צינור בידוד ששומר על הלבה המומסת שזורמת בתוכו. סוגים של אלו צינורות לבה נוטים להישאר קרובים לאיזור ההתפרצות.

בתוך מערת הלבה. צילום: מורן דימנד

רחוק יותר מנקודת ההתפרצות, כשהלבה עוזבת את מקורה, היא עשויה שלא לזרום בערוץ, אלא בצורה דמוית מניפה. (שזורמת כמניפה) היא לבה שנפרדה מצינור לבה (שמוביל ממקור ההתפרצות). זרמים אלו, הקרויים זרמים פהויהויים, זורמים על פני השטח ומתקררים. הם יוצרים פני שטח סיביים, חלקים או מחוספסים"הלבה ממשיכה לזרום בצורה זו עד שהיא חוסמת את המקור שלה. בשלב זה, הלבה התת-קרקעית עדיין חמה מספיק כדי לפרוץ את המחסום בנקודה מסויימת, ובנקודה זו נוצר "מקור" לבה חדש. לבה זורמת מהמקור הראשוני עד לנק' שבירה זו בזמן שהלבה החיצונית של הזרמים הפהויהויים מתקררת. כך נוצר ערוץ תת קרקעי שהופך לצינור לבה.

שדה זרימת לבה רחב, מורכב לעתים קרובות מצינור לבה מרכזי אחד, וסדרה של צינורות קטנים יותר, שמספקים לבה לזרמי לבה אחרים. כאשר אספקת הלבה מפסיקה (ההתפרצות נגמרת או שזרמי הלבה פונים למקום אחר), הלבה שבמערכת הצינורות מתנקזת (כלפי מטה כמובן) ומשאירה צינורות דמויי מערה, ריקים חלקית, מתחת לאדמה.

בד"כ, ניתן לצפות בסימנים (מעין פסים אופקיים) על קירות הצינורות המרוקנים. הסימנים, המציינים את העומקים השונים שהיו ללבה שזרמה בצינורות בעבר, ידועים גם כ"מדפי זרימה" (אם הם בולטים מהקיר בצורה ניכרת) או "קווי זרימה" (אם הם טמועים בקיר). לצינורות לבה בד"כ יש רצפות פהויהוייות, אם כי לעתים קשה להבחין בכך מכיוון שהרצפה מתכסה בחלקים שנפלו מהתקרה. ניתן למצוא, לרוב, מגוון רחב של ספלאותמים בצינורות לבה‏ כולל מגוון של צורות דמויות נטיף, הידועות כ"נטיפי לבה"(הסוג הנפוץ ביותר של ספלאותמים במערות לבה). זקיף לבה עשוי להיווצר מתחת לנטיפי לבה צינוריים ולהפוך לצורה הידועה כהלקיטיט לבה צינורי. הוא חרוז לבה שיוצא מפתח קטן בתקרת המערה ואז "רץ" במורד הקיר (זולג). מערות לבה עשויות להכיל גם משקעים מינרליים שלובשים בד"כ צורות של קרום, של גבישים קטנים או (פחות נפוץ) של נטיפים וזקיפים.

רוחבן של מערות לבה יכול להגיע לרוחב של 14-15 מטרים (אם כי לרוב הוא צר יותר), ועומקן נע בין 1-15 מטרים מתחת לפני השטח. צינורות לבה יכולים גם להיות מאוד ארוכים; לדוגמה: צינור הלבה שנוצר מזרם ה"מאונה לואה" (Mauna Loa) ב1859, נכנס לים במרחק של כ50 קילומטר מנקודת ההתפרצות שלו. עוד דוגמה הוא צינור הלבה הקרוי "מערת הרוח" (Cueva del Viento) שנמצא במערכת הצינורות השמאלית בטיידה (Teide), באי טנריף (Tenerife). אורכו של צינור זה עולה על 18 קילומטרים, והוא נוצר בגלל אזורים נרחבים הבנויים בצורת מבוכים שזורים, שנמצאים בחלק העליון של מערכת הצינורות.

מערכת צינורות הלבה בקיאמה (Kiama), אוסטרליה, מורכבת מיותר מ20 צינורות, שרובם נוצרו מהתפרצויות לבה שיצאו מהזרם הראשי. קוטרו של הגדול שבצינורות הללו הוא 2 מטרים ויש לו "חיבורים מפרקיים" בצורת עמודים, שנוצרו בגלל שטח הקירור הגדול. לצינורות האחרים יש מאפיינים חיבוריים קונצנטריים ו\או רדיאליים.