הירידה בכביש ביום היתה מהירה מהעליה בלילה. הטמפרטורות עולות אנו עוברים מכביש 378 לכביש 37. בשליש התחתון של ההר היותר מתון הכביש יורד ועולה לסרוגין עם צורות פני השטח שפניו חרוצים בערוצים של ניקוז. הצימחיה עצים ושיחים היא מסוגים יובשניים יותר וגם לא בצפיפות. בערוצי הקניונים הגדולים מתחלף לפרקים שוב לצמחיה טרופית ההולכת ומתמעטת וכך אנו הולכים ומדרימים ויותר יותר יורדים לעבר החוף. עוצרים בשני תצפיות נוף כדי לראות את אזורי החוף והים הניבטים ממרחק. בים נראה אי קטן בצורת סהר שזה חלק מלוע געשי שקוע בים. לאורך החופים מערבה משם יש אזור יוקרתי עם מלונות שבהם נבקר ביום האחרון לטיולנו.
צילום: מורן דימנד
דרומה יותר קו החוף הנושק לים מכוסה בבזלת שחורה ללא צומח, שריד לפעילויות לבה צעירות שזרמו במורד ההר פחות או יותר מתחת לכביש בו אנו נוסעים. אנו עוצרים באזור כפרי דליל במיבנים למנוחת שתיה בחנות ליד הכביש בסיגנון המערב הפרוע. במרפסת המבנה ישנן דמויות העשויות מגבס מולבשות בסיגנון ישן בתנוחת ישיבה כמזמינות להצטלם לידם ואכן עשינו זאת יחד עם קפה הבוקר. בחצר המקום ישנו עץ עם פרי הדומה לתפוח, טעמתי ממנו, היה מתוק. המוכר בחנות לא ידע להבהיר איזה פרי זה.
Road-to-Hana
אנו בכביש 31 למזרח. מה שמענין שיש עוד שכביש מספר 31 שעובר בחלק התחתון שלנו קרוב לים ונקטע עקב פני שטח לא עבירי. הנוף מתחיל להיות מדברי ופני השטח כמו פני הירח. הכביש הופך להיות גלי ומפוטל, אין קו ישר אף על פי שאנו נוסעים ישר מזרחה, כמו מי שלקח עיפרון ומתח קו ישר ביד רועדת. הנהגת שלנו נותנת לנו להרגיש נסיעה כמו בכיסי אויר במטוס, ככל שאנו נוסעים מזרחה אנו מתקרבים לקו החוף ולמעשה בלי להרגיש אנו מקיפים את ההר בחצי סיבוב וכעת אנו ממש על הקו הדרומי של האי. עוצרים בקרבת הים נהנים מהנופים השמיים מעוננים וכאן יש הרגשת חצי חורף. מזרחה לתוך הים נראה שיורד גשם. הים צבוע בגונים שונים של כחול עד לאופק. מספר צילומים למזכרת על רקע קניון יבש ורחב והגשם מבריח אותנו למכונית להמשך נסיעה. חוצים את הקניון בגשר צר לעברו השני. הכביש משובש מאוד, אבל יש עוד אספלד. אנו עוברים עוד פרק זמן בנוף יבש ומכוניות נוספות כמעט לא רואים בכביש זה. הדרך צרה והופכת לפרקים לדרך אפר ללא אספלד. השעה כבר אחר הצהרים. באחד מעיקולי הדרך נראה מפל מים מרחוק הזורם לים מגובה מצוק. הדרך מעט בוצית מהגשם שירד, אך לאט לאט חוזרים נופי יער טרופי בכל פיטולי הכביש שמלווה בנחל. עוצרים באחד משיפכי הנחל להתענג ממשברי גלי הים ונופיו הקסומים של הטרופי הנושק לים. [youtube]http://www.youtube.com/watch?v=wxXLtuSYQos&list=UUIvgv9itrynScgvn__GStDQ&index=1&feature=plcp[/youtube]
(The Back Side of Haleakala (Kipahulu to Ulupalakua
מורדות ההרים כולם כבר מכוסים בגונגל ירוק ושופע, הדרך כביש למחצה עוברת תחת שדרות עצים עם פירות משונים וכמובן הרבה פרי המנגו שגם מתגלגל לו בצידי הכביש. החלטנו לעצור ולאסוף פירות לאכילה, מעט לחלץ עצמות ולהנות מהיופי הטרופי. ממשיכים עוד מספר מיילים ואנו מגיעים לפארק לאומי, החנייה עולה $10 אך ניתן לחנות ללא תשלום אם מראים את קבלת החנייה שקנינו בפארק התצפית בבוקר.
שבע בריכות קדושות (Seven Sacred Pool) ויער הבמבוק (Bamboo Forest)…
בכדי לראות את זריחת השמש בבאלקלה מקום הלינה שלנו היה למרגלות העליה לכביש הפיתולי. התעוררנו ב03:30 חושך סביב התארגנו מהר ויצאנו לדרך ,הכביש חשוך אין מכוניות שנוסעות ולאחר כרבע שעה אנו כבר נוסעים מאחורי שני מכוניות שגם הם לאותו כיוון. באחד הצמתים אנו מבחינים בשלט לפארק וכעט אנו יודעים שבאמת תפסנו את הכביש העולה. סיבובים רבים מעוד בכביש עיקולים חדים ואנו עולים ועולים… פנסי המכונית מעירים חודרים דרך החשכה וכך אנו רואים את הצימחיה הסבוכה בכל עיכול, אחרי זמן מה נעלמים העצים ויותר נוף פתוח ושיחים, יותר ויותר מכוניות מלוים אותנו בעליה כזרם הולך וגובר וכבר רואים דרך החשכה במעלה הסיבובים חלק מהמכוניות בפיתולים שלמעל וחלק מסתרכים מאחורינו בסיבובים התחתונים יותר ב6,000 רגל אנו מגיעים לשער הפארק קונים כרטיס חניה בסה"כ 10 דולר שניתן לשימוש חוזר בשלושה ימים לכל השמורה וגם לשבעת הברכות ושמורת הבקבוקים ליד חנה. בתוך הפארק הצימחיה יותר דלילה ונמוכה ואנו עולים עד 8,000 רגל ומגיעים לחניה, הרנג'ר מכון אותנו לחניה, שמתחילה להיות צפופה החניה בגובה 10,000 רגל כבר סגורה סימו שאנו כבר בין אחרוני הבאים. לאחר התארגנות קלה עולים על לבוש חם שכבות של ביגוד למנוע את הקור לחדור לגופנו, שכחתי להביא כובע חם וזה עולה לי בקור בראש ובאזניים. יש להצטייד בכובע, צעיף וככפות.
בצילום: אורי דימנד חווה את זריחת השמש בהר געש. צולם ע"י מורן דימנד
ואכן חווית הזריחה במקום הזה היא בראשיתית ומרגשת – השמש הזורחת מעל ראשיהם של הרי הגעש בפארק הלאומי הלאקלה, שבאי מאווי בהוואי, צובעת את השמים בגוני ורוד, צהוב וכתום.
מהחניה אנו עולים ברגל מספר מדגרות המובילות אותנו במהרה לרחבת תצפית, החושך מאלץ אותנו להפעיל את הפנסים שהבאנו (מתאים מאוד פנס הראש). עוצרות אותנו גדרות ברזל התוחמות את רחבת התצפית, היות ואנו בין המאחרים אין מקום טוב, גם אנו לא יודעים בדיוק את זוית הזריחה כדי להיתמקם. רעיתי נדחפת קצת בין העומדים כדי לקבל יותר חום הנפלט מהעומדים. אני ומורן ביתי מטפסים מעט במעלה השביל על הסלעים כדי לקבל עמדת תצפית לצילום טובה יותר. לאחר מספר צילומי פלש סביבתי אנו מגיעים למסקנה לעלות לראש הגבעה הצופה מגבוה על כל הקהל המצתופף.(השיקול היה נכון). שביל ההליכה לוקח אותנו לדרך סלעית שעוקפת את הגיבעה בעליית פיטול אנו נעזרים עוד בפנס אף על פי שאור הזריחה כבר מפציע מבין העננים העוטפים את ההר, עם העליה נפתחים לפנינו געיות ומרחבים עם ים עננים שיוצר מחזה של איים בתוך ים עננים, בחלק זה של ההר יש נקודות תצפית רבות והיף סביב, ההרגשה היא הלוהית ועילאית. זויות הצילום רבות לכן המצלמה עובדת ומוציאה הרבה תמונות.
למעשה אנו מעל ללוע הר געש גדול שקירותיו זקופים בחצי גורן ואנו על אחד מקצות המצוקים של הלוע שפסק לפלוט לבה זה מזמן. אור היום הולך וגובר וממקום עומדנו אנו רואים את ציבור הצופים העומדים מטה עם מצלמותיהם. מאחור חניה גדושה במכוניות. העננים עולים עם האויר החם הדוחף מלמטה, ומתחרים בקרני השמש המנסות להסיגם וכל זאת עם החלפת צבעים עזה עד שלפתע קורעת השמש את גבול העננים ופורצת בעוצמתה ומעירה אותנו בגל אור חזק שאינו נותן להסתכל מנגד. למטה עולה קול שירה בשפה המקומית של הוואי, כאילו טקס תפילת הזריחה. כל תהליך הזריחה כנראה משך מזה דורות את האנשים למטרות פולחניות לאל השמש ולמעשה מקדשים לשמש ישנם פזורים בכל העולם הישן. אנו חוזרים לרדת לפגוש את רעיתי וכעת אפשר להמשיך ברכב במעלה ההר עד לשיא התצפית בגובה של 10,000 רגל ואכן אנו עושים זאת. מקבלים אותנו צמחים מאוד משונים דמויי דורבן בלבן אפור ובמרחק רב אנו רואים פיסת ים של חוף האי, שם גולש ההר לתוך מעמקי הים. הגיע הזמן לנוע חזרה למטה.
בירידה מההר. צולם ע"י אורי דימנד
העליה לקחה לנו כשעה נסיעה, ולמטה פחות זמן. בדרך מטה רואים קבוצות רוכבי אופנים הגולשים בשולי הכביש מטה בנוף הררי וקריר. אנו מתחילים את מסלול הטיול העוקף את ההר לעבר האנה מהצד המדברי יותר הדרומי. האי מונח לא בדיוק עם כיווני צפון דרום ולכן יש קצת בלבול בכווני הרוח.
יום ראשון על אדמת מאוי – לאחר טיסה של 5 שעות מלוס אנגלס, נחתנו בעיר Kahului.
מסלול נסיעה ביום הראשון לטיול
את האי ראינו כבר מהמטוס בזמן הנחיתה כי ישבנו בצד הימני ליד החלון, ליד קרוסלת המזודות פגשנו את ביתנו מורן שהעניקה לנו Lei מחרוזת פרחים וזרעים כמו שנהוג לתת פה למי שמגיע להוואי. לאחר חיבוקים וצחוקים יצנו לעבר הרכב השכור שהמתין בחניה, כל חפצינו הועלו לרכב ופתחנו בנסיעה לעבר קניון אייהו שנקרא הר המחט, אנו חולפים על פני הנמל בכביש 32 החוצה את העיר ומטפס ברחובות Wailuku לעבר הקניון Iao Valley.
משני צידי הדרך בתים קטנים וחצרות ירוקים מצמחים טרופים שונים כאשר מאחור יערות של עצים מסוגים שונים ועליהם מטפסים שהבולט ביותר הוא הפוטוס בעל עלים ענקיים וזהובים. קירות הקניון הולכים וסוגרים עלינו משני העברים בתלילות הולכת וגוברת. לאחר מיילים ספורים אנו נעצרים בחניה של פארק הסטורי עם גן מטופח, מספר צילומים ראשונים, ומיד מורן מסבירה לי איך לצלם במצלמה המקצועית שלה כי אנו רוכשים את הישנה שלה, לטובת התקדמות בצילום מקצועי.
בתצלום אורי דימנד למרגלות הר המחט ב-Iao Valley. צילום: מורן דימנד.
מרחיקים מעט לתוך הפארק הבנוי בטוב טעם, זה לא חוכמה גדולה כי את התנאים לא צריך ליצר הטרופי הוא השולט, האלמנטים המוכנסים לגן זה, תעלות צרות וארוכות עם הרבה פיטולים, מפלונים וגשרים שמשולבים היטב בצמחים טרופים ממש מקסים. בגן יש אלמנטים פיסוליים מניטורים של פגודות, כאן ושם בריכות עם צימחי מים, מבנים יותר גדולים שמשולבים במקום כמו בכל פארק מסודר מבנה שרותים וסככות לישיבת מנוחה ואכילה וכן דוגמאות של מבנים מראשית ההיתישבות באי הבנויים מבמבוק, בשוליים השמאליים עובר הנהר שזורם בקניון, אני ניגש להציץ לערוץ, זרם המים לא מרשים, יש לשאר לפי חלוקי הבזלת הענקיים במקום שיש ימים שזרם המים כאן הוא גדול ומרשים, אני יורד לאפיק ומהלך לי בין הבולדרים במעלה הזרימה וחוזר ויוצא בסוף הגן. מתחיל לרדת גשם קל ויחד חוזרים למכונית, ממשיכים עוד כמייל אחד עד לחניון שני שזה סוף הכביש, מעבר לכך אפשרויות ההליכה הם רק בשבילי הליכה מוסדרים לתירים ולאוהבי הליכות, זמנינו יחסית קצר ולכן אנו פונים למעלה מדרגות שמוביל אותנו למבט תצפית אל שן סלע הבולט במיוחד מתוך אחד הקניונים ולמעשה רוב התירים הולכים במסלול זה.
Iao Valley
הגשם שוב מתחיל לרדת, זה גשם שמרטיב אבל לו קר והוא יורד בהפסקות, כי העננים חולפים מהר ופיסות שמים כחולות נראות עם שמש לפרקים כך שאפשר לתכנן ולהוציא את המצלמה לצילום מידי פעם. מה שהתרשמתי בקניון זה, אלו קירות הסלע הכמעט זקופים בתוך קניון גדול שבא ממרכזו של ההר והמשקעים חצבו בסלע במשולב עם פעילות טקטונית, שהעמידה את השכבות הקשות בניצב, היות וזמננו קצר אין אנו יכולים לבחור שבילי הליכה נוספים וארוכים יותר, לכן אנו חוזרים למכונית.
נוסעים חזרה בכבישי העיר, עוברים את אזור שדה התעופה, נכנסים לכביש 36 המקביל לים לרגלי ההר הגבוה, עולים לכביש 360 לעבר Haiku לחפש את מקום הלינה הנמצא באזור כפרי, עוצרים בדרך ליד חנות אורגנית בעירה קטנה, מצטדים במזון לערב ולבוקר שלמחרת. הירקות האורגנים כאן הם יקרים מאוד וכימעט על כלום שלמנו כ40 דולר, גם כך מצרכי המזון באי הם יקרים יותר מלוסאנגלס % 27, כאן בחנות זו זה ממש משחטה. עוזבים וממשיכים להתפטל בין כרי דשא ושדות ירוקים. חוות פזורות על מרחקים גדולים. באזור זה של ההר הגדול במאווי התצורה היא מדרונות מתונים של שפכי לבה רחבי ממדים. כל פרק שטח תחום בקניון עם חריץ עמוק שמנקז את המים בנחל לים. היות והסלע הבונה פריך וישן וחלקו מיושר על ידי האדם, המקום טוב להתישבות. הכבישים במקום מסודרים לפי השלוחות היורדות מההר ולכן יש רשת כבישים דומה ביותר אחד לשיני. מעט התברברנו במקום עד שהתאפסנו על הGPS שגם הוא קצט בילבל אותנו. אז לאחר שירדנו שוב לכביש הים, חזרנו ועלינו מצאנו את מבוקשינו. בכביש צר מאוד עם כניסה לדרך עפר שם עמד לו עץ שיח גוייבה עם פרי. עצרנו לידו וטעמנו מפיריו. הערב התחיל לרדת ואנו ליד בית מרשים בגודלו שניבנה ושופץ ע"י בעליו, שהוא חבר של בתי מורן מבין החברים הרבים שיש לה על האי ובטובו העמיד לנו חדר גדול מאוד למטרת שינה ומנוחה מהיום הראשון במאווי.
הבית שבו לנו בלילה הראשון
מקום זה הוא גם קרוב לכביש העליה להר געש הלאקאלה (Halekala) כי למחרת אנו מתכננים לטפס עליו.לאחר סיור עם בעל הבית בביתו המיוחד, יצאנו לחוות את השקיעה ולראות את גנו שמבוסס על דישון קומפוסט. השמיים מתחילים להאדים ואנו לוקחים מספר צילומים עם הרקעים האדומים אפורים שחורים, לאט אט נכנסת החשיכה, השמש שוקעת מעבר להר, מתארנים בדירה הגדולה לארוחת ערב ולשינה.
השקיעה האדומה
והינה מגיעה ההפתעה: מורן הכינה לי מסיבת הפתאה ליום הולדתי ה70 שחל בחודש הקודם. בלונים וספר תמונות מביקור קודם בביג אילנד שבו אני מככב. (אפשר לקראות בסרטון למטה). זמן רב לשינה אין לנו כי בשלוש וחצי בבוקר עלינו לקום ליום נוסף לראות את הזריחה מהקצה הגבוהה של פסגת הר הגעש הגדול במאווי.
